בבית הספר בו אני מלמדת ישנן כיתות של תלמידים ליקויי שמיעה.חירשות ,או לקות בשמיעה היא מום המתבטא באובדן חלקי או מלא של יכולת השמיעה.משיחות שערכתי עם צוות המורים המלמדים בכיתות האלה הבנתי שלקות השמיעה מגבילה את התייחסותו של הפרט בתחום השפה המדוברת. כתוצאה מכך, מתקשים ילדים לקויי שמיעה בלימוד השפה ורבים מהם מתקשים גם בלימוד הקריאה והכתיבה. השפה הכתובה אינה נלמדת בנקל באמצעות הראייה בלבד, ואינה מחייבת פעילות גומלין (קיומו
של "זולת") לכן המבנה שלה לא מובן בקלות. פה נכנס המחשב – בהיותו מספק היזון חוזר ופעילות גומלין.
המחשבים מגלמים בתוכם את האפשרות ליצור "סביבה" שבמסגרתה תתרחש התקשורת הכתובה, המשולבת בפעילות גומלין.
כמו שכתבתי בפוסט הקודם,ביום ד' ה 2.12.09התקיים במרכז ללימודים אקדמיים מפגש פורום חינוך שעסק בתקשוב מערכת החינוך.אחת מן המשתתפים בפורום,ד"ר סיגל עדן, הדגישה את חשיבותה של טכנולוגיה בתהליך העצמת אוכלוסיות מיוחדות.אני מסכימה איתה בהחלט.לדעתי,בעוד שהטכנולוגיות מתקדמות במהירות הבזק, עלינו לעשות כל אשר ביכולתינו על-מנת לאפשר לתלמידים עם צרכים מיוחדים הזדמנויות רבות,ככל האפשר,לפיתוח מיטבי ומירבי של היכולות הגלומות בהם.
